בתיאוריה כאמור התיק צומח כל שנה באחוז גבוה מאחוז המשיכה שלנו ולכן התיק לא אמור להיגמר אף פעם. המשיכה רק תאט את הצמיחה. בפועל תשואה אף פעם אינה מובטחת באף אפיק ואם מישהו מבטיח לכם תשואה, זה תמרור אזהרה רציני. (מוזמנים לקרוא את המאמר שלי על סכנות למשקיע המתחיל ואיך להיזהר מהן)  . ותשואה שנתית ממוצעת של 5% יכולה לשקף גם שנה שבה היו רווחים גבוהים יותר ושנה שבה היו הפסדים. הבעיה היא שאנחנו צריכים למשוך כסף למחייתנו גם בשנה בה הקרן הפסידה כסף. ואז יכול להיווצר מצב שבו המשיכה שלנו פוגעת בצמיחה של התיק כולו.
למשל אם היו לנו מליון ש"ח אבל בשנה מסויימת היתה ירידה של 5% בשוק אז כרגע יש לנו 950,000 ש"ח. אם לא היינו נוגעים בכסף ובשנה הבאה היינו עושים 15% אז הסכום היה 1,092,000 ש"ח. כלומר רווח של 9.25% לשנתיים או בממוצע 4.6% לשנה.
אבל אם משכנו 3% בשנה בה הקרן שלנו ירדה יקרו שני דברים:
א. סכום המשיכה שלנו יהיה נמוך מהדרוש לנו (אחוז זהה מסכום יותר קטן)
ב. שנה הבאה כשנעשה 15% על 922,000 ש"ח נקבל 1,060,000 ש"ח שמשקפים רווח של 6% לשנתיים או 3% בממוצע לשנה. 
אם זה יקרה מספר פעמים או שיהיו כמה שנים של ירידות, הקרן עשויה להישחק ולא להספיק לנו.

מחקר טריניטי קבע את כלל ה-300 והגדיר אחוז מסויים שהוא שיעור המשיכה הבטוח, אחוז משיכה זה אמור להבטיח שלא נגיע למצב כזה של שחיקת הקרן. האחוז שנקבע הוא 4%. לפי המחקר משיכה באחוז זה אמורה להבטיח יכולת מחיה מהתיק ל-30 שנה. מתוך המחקר נגזר כלל ה-300 שאומר דבר מאוד פשוט, קחו את ההכנסה החודשית הנחוצה לכם במועד הפרישה, תכפילו ב-300 וזה הסכום שאתם צריכים לצבור כדי לאפשר לכם פרישה ומחיה פסיבית מתיק ההשקעות שלכם. (כדאי לציין כי יש המחמירים וממליצים על אחוז משיכה נמוך יותר של 3%).