הדילמה בין לעבוד במה שאוהבים לבין לעבוד במה שמכניס יותר כסף
כחלק מהחינוך הפיננסי לילדים שלנו עלתה לאחרונה הדילמה הזו אל השולחן. האם לעודד את הילדים שלנו ללמוד ולעבוד במה שהם אוהבים או לעודד אותם לחפש לעצמם את הנוחות הכלכלית של קריירה במקצועות יותר מכניסים ורווחיים. אם היו שואלים אותי כמה שנים אחורה, לא היתה לי התלבטות. האמנתי שחשוב לעבוד במה שאוהבים וממלא אותנו סיפוק. זו גם הבחירה שאני עשיתי, לעזוב קריירה בשכר ותנאים מעולים אבל גם כזו ששנאתי כל יום במשרד. במקום זה הפכתי את התחביב שלי לעסק עצמאי עם כל הקשיים והתהפוכות וחוסר היציבות של מהלך כזה. לאורך השנים תמיד הרגשתי ברת מזל לעבוד במשהו שאני אוהבת וכיף לי וכלל לא מרגיש כמו עבודה. ראיתי מסביב אנשים שהולכים לעבודה כל יום כשהם סופרים את הדקות עד לסוף השבוע והרגשתי שעשיתי בחירה טובה. השאלה אם זה היה נכון כלכלית או אם הייתי מרוויחה יותר לו הייתי נשארת שכירה וממשיכה להתקדם במעלה הסולם המקצועי והשכר, כלל לא הטרידה אותי. אז מה השתנה שגורם לכך שעכשיו אני מתלבטת אם להמליץ לילדים שלי לפעול באותו אופן?
תכנון קריירה היא גם חלק ממודעות פיננסית
לפני מספר שנים התחלתי להיות קצת יותר מודעת פיננסית. להבין שאני יכולה לתת לכסף שלי לעבוד עבורי, לייצר עוד אפיקי הכנסה פאסיביים ולא להיות תלויה רק בעבודה שלי כמקור הכנסה. בעקבות ההבנה הזו, ירדו הרבה אסימונים וביצעתי הרבה מאוד שינויים בחיים. הבלוג הזה למשל נולד כתיעוד של המסע שלי לעצמאות פיננסית. אני משתפת פה על המחקר שלי לאופציות השקעה ובכלל על שינוי דפוסי חשיבה שיכולים לסייע להשיג חופש כלכלי. אחד השינויים המהותיים הוא שהיום אני פועלת מתוך תכנית פיננסית מפורטת. הגדרתי לעצמי יעדים ארוכי טווח ותכנית פעולה שתביא אותי לשם. והתכנית הזו, ממש לא כוללת עבודה יומיומית עד גיל 70. המטרה המוצהרת שלי היא פרישה מוקדמת תוך כדי שההשקעות שלי מממנות את המחיה, זו גם הסיבה שאני משקיעה מוכוונת תזרים רב הזמן.
מה שהביא אותי לתהות, אם הייתי עושה תכנון פיננסי ארוך טווח בגיל צעיר יותר, בשלב בחירת הקריירה למשל, האם הייתי עושה את אותה בחירה? כי אם פרישה מוקדמת היתה מטרה מוגדרת, אולי לעבוד כמה שנים במשהו מאוד רווחי, היה מקדם אותי מהר יותר למטרה הזו?
מה התכנית - כמה זמן מתכננים לעבוד בקריירה הנבחרת?
ההבנה שהגעתי אליה היא שהתכנון עושה הבדל גדול בבחירה. בעבר התייחסתי לקריירה כמשהו שאעשה לאורך זמן, אולי אפילו לתמיד. ומטבע הדברים שאם אני אמורה לעשות משהו כל יום, כל היום במשך אינסוף שנים – עדיף שזה יהיה משהו שאני נהנית ממנו. אין נורא יותר מאשר לבלות את מרבית זמנך במשהו שגורם לך לסבול ולספור את הדקות עד שיסתיים. לכן כשהייתי צריכה לבחור בין משרה רווחית ששנאתי לבין לעשות משהו שגרם לי הנאה, גם אם ייצר לי אי ודאות כלכלית, הבחירה היתה ברורה.
אבל מה אם התכנית היא לעבוד מספר מוגדר של שנים, לצבור מקסימום כסף, לחסוך, להשקיע, לבנות לעצמך אפיקים מניבים שיביאו אותך לחופש כלכלי? מה אם הופכים את הסדר בעצם ולא מתחילים מסיפוק עצמי בעבודה אלא קודם יוצרים את התשתית הפיננסית שתוציא אותנו לחופש כלכלי ורק אז אפשר עם רשת הבטחון הפיננסית שיצרנו, לצאת לעסוק במה שרוצים, בלי שהעניין הפיננסי יהיה שיקול בכלל?
אז מה - לבחור קריירה רק לפי הכסף?
כמו בכל דבר, האמת היא אי שם באמצע. גם אם זה רק למספר שנים, אני לא חושבת שאף אחד צריך לעבוד במשהו שהוא ממש שונא וסובל לעשות, לא משנה כמה רווחי זה. מצד שני, לשלוח אדם לבחור קריירה רק לפי שיקולי הלב שלו בלי לקחת בחשבון את השיקול הכלכלי בכלל, גם לא נכון בעיני.
לא מזמן היתה באחת הקבוצות בפייסבוק שאלה של צעירה לפני לימודים אקדמיים לתואר בעבודה סוציאלית. והיא שאלה לגבי איך עליה להתחיל לפעול פיננסית כדי לבנות לעצמה חופש כלכלי. רבות מהתשובות המליצו לה לא ללכת ללמוד עבודה סוציאלית. ואני נוטה להסכים שאם המטרה היא לייצר חופש כלכלי, זו בחירה מקצועית שתקשה עליה. ולא שזה בלתי אפשרי כמובן, אבל זה לא ממש יתרום למאמץ וללא ספק יש בחירות מקצועיות שיעזרו לה הרבה יותר.
כך שבין לבחור בין עבודה שאוהבים לעבודה ששונאים, ברור שלא אמליץ לאף אחד לסבול. אבל אם בשלב בחירת הקריירה יש התלבטות בין משהו שמאוד אוהבים למשהו שקצת אוהבים אבל רווחי הרבה יותר, אני כבר לא בטוחה שלא יותר נכון ללכת על האופציה השניה. לאזן בין הצורך הפיננסי לצורך להנות בין מה שעוסקים בו.
אז איך להכניס חשיבה על קריירה לתוך החינוך הפיננסי של הילדים?
עם ילדים צעירים אין כמובן מה לשוחח על בחירת קריירה וההשלכות הפיננסיות שלה. אבל עם ילדים בגילאי עשרה אני חושבת ששיחה על שיקולים לבחירת קריירה היא לגמרי חלק מהחינוך הפיננסי שלהם. החברה היום מקדשת את ההגשמה העצמית כערך עליון ובהתאם לכך את הקונספט שצריך לבחור עבודה אך ורק לפי מה שאוהבים ונותן הגשמה וסיפוק. בשורה התחתונה, אם לא מכניסים גם שיקול כלכלי למערך השיקולים, הבחירה הזו עשויה לכבול אותנו למירוץ עכברים אינסופי, לחוסר ולתסכול. מחקרים מראים כי כיום רובנו לא נישאר במילא באותו תחום עיסוק למשך כל החיים. כך שמה שלא נבחר כרגע ומכל שיקול שלא יהיה, יש סיכוי שנחליף מקצוע לפחות פעם או פעמיים לאורך החיים. לכן אם יש מקצוע שחולמים לעשות אותו ואינו רווחי, למשל הוראה, עבודה סוציאלית וכו', אפשר לבחור בו מראש, להגשים את עצמנו ולהתעלם מהשיקול הכלכלי והשלכותיו, אבל אפשר גם לעסוק במשהו אחר למספר שנים, להתבסס כלכלית ואז לעשות הסבה ולהגשים חלומות.
זהירות מכלוב הזהב
הסיכון העיקרי בתכנית שבה קודם עובדים בעבודה מכניסה ורווחית עד שמשיגים את סכום היעד הרצוי לנו, הוא שלעולם לא נגיע לשם. זה אפקט כלוב הזהב הידוע. לרב כשאנשים מרוויחים הרבה הם מתגמלים את עצמם בחפצים, בילויים ובאופן כללי העלאת רמת החיים. וכשמתרגלים לדברים האלה, קשה לוותר עליהם. אז אם החלטנו לעבוד ולצבור הון ולייצר אפיקי הכנסות פסיביות במשך עשר שנים ואז לפרוש או להחליף קריירה למשהו שיותר מלהיב אותנו אך פחות מכניס, יכול להיות שברגע האמת נהסס אם באמת נרצה לרדת ברמת החיים ולוותר על כל אותם פינוקים שהתרגלנו אליהם. כלוב הזהב הוא אחת הסיבות העיקריות שאנשים לא מגיעים לחופש כלכלי. בעיני חופש כלכלי מתחיל קודם כל מסוויץ בראש ובחינת סדרי העדיפויות שלנו.
ועם זאת, החלפת קריירה באמצע החיים ואנשים שהולכים פתאום להגשים חלומות ולמצוא את הייעוד שלהם, זה משהו שאפשר לראות די הרבה וזה לחלוטין מעורר השראה. אז קודם כסף ואחר כך הגשמת ייעוד, או ישר להקשיב לייעוד שלכם ולא לתת לכסף מקום בשיקולים? תחליטו בעצמכם 🙂
לעוד מאמרים בנושא חינוך פיננסי
